עזבון המנוחה סמו רבקה ז"לבאמצעות יורשי נ' חבר על ארבע-עמותה ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעת 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

מדובר בתובענה בגין נזקי גוף, אשר נגרמו למנוחה גב' רבקה סמו ז"ל (להלן: "המנוחה") בתאונה שאירעה ביום 6.4.00 (להלן: "התאונה").

התובענה הוגשה במקורה על-ידי המנוחה עצמה ביום 4.9.03 (ת"א 3064/03, להלן: "התובענה הראשונה"). למרבה הצער, ביום 16.11.05, במהלך בירור התובענה, נפטרה המנוחה. בעקבות זאת ניתנה ביום 8.12.05, במסגרת דיון בנוכחות הצדדים, החלטתה הבאה של כבוד סגנית-הנשיא א' שטמר:

לצער הכל, הלכה התובעת לבית עולמה לפני כחודש ימים. למרות האמור מנסים הצדדים להגיע לכלל הסכמה כלשהי. בהתאם לטענות השונות שנטענו הוצעה הצעה מתוקנת של בית המשפט. מאליו מובן כי עד שיתקבל צו ירושה, לא ניתן יהיה לממש הסכמה זו או אחרת.

לפיכך, אני מעכבת את ההליכים בתובענה זו למשך 6 חודשים, באופן שכל אחד מן הצדדים יוכל לבקש חידוש הליכים עם קבלת צו הירושה או מכל סיבה אחרת, וההליכים יחודשו מן השלב שאליו הגיעה התביעה.

בפועל, בעקבות החלטה זו נסגר ככל הנראה התיק בו ביום (8.12.05) על-ידי מזכירות בית המשפט בהחלטה מינהלית.

ביום 15.9.09 הגיש עיזבון התובעת - באמצעות שני יורשיה - תביעת נזיקין חדשה בגין התאונה, היא התובענה שבפניי (ת"א 1967/09, להלן: "התובענה החדשה").

המבקשת טענה, כאמור, כי יש לדחות את התובענה החדשה על הסף מחמת התיישנות. לטענתה, יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד התאונה (6.4.00) ועד למועד הגשת התובענה הראשונה (4.9.03) (קרי שלוש שנים וחמישה חודשים בקירוב), בצירוף התקופה שממועד סגירת תיק התובענה הראשונה (8.12.05) ועד לתום תקופת ההתיישנות בת שבע השנים (קרי שלוש שנים ושבעה חודשים נוספים בקירוב) – כך שבסך-הכול הסתיימה תקופת ההתיישנות לפי חישוב זה ביום 10.5.09, הוא המועד שבו התיישנה התביעה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שהמבקשת עצמה ציינה בצדק בתגובתה, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כלל אינן מזכירות את המושג "עיכוב הליכים", אלא דנות בהקשר זה רק בהפסקת תובענה, מחיקתה או דחייתה (אם כי יש לציין כי מושג "עיכוב ההליכים" קיים ביחס להליכים אזרחיים ספציפיים, כגון בוררות, הליך תלוי ועומד, גישור וכיו"ב).

ברם, מכאן ועד למסקנה כי בנסיבות אלה יש לפרש את החלטתה של כבוד סגנית-הנשיא א' שטמר כהפסקה או מחיקה של התובענה הראשונה בו ביום, רב המרחק.

אני סבורה כי יש לקרוא את החלטתה של כבוד סגנית-הנשיא כפשוטה מבלי לחפש בה משמעויות נסתרות. במלים אחרות, מקריאת החלטתה של כבוד סגנית-הנשיא עולה בבירור כי כל כוונתה הייתה לעצור או להשהות את הדיון בתיק למשך ששה חודשים ולא "להפסיק" או "למחוק" את התובענה או "לסגור את התיק". אדרבא, בהחלטה הנ"ל צוין במפורש, למעשה, כי התיק ייוותר "פתוח" למשך 6 חודשים וכי ההליכים בו עשויים להתחדש לבקשתו של מי מהצדדים, ומכל סיבה שהיא.

העובדה, כי המזכירות סגרה ככל הנראה את התיק בהחלטה מינהלית אין בה, כמובן, כדי לקבוע דבר מבחינה משפטית. למעשה, בית-המשפט צריך היה להורות כחלוף ששה חודשים, בהחלטה פוזיטיבית משלימה, על מחיקת התובענה או על כל סעד אחר שהיה מוצא לנכון. בהיעדר החלטה משלימה כזו ניתן אמנם להניח כי התובענה נמחקה מחוסר מעש, אך זאת רק כחלוף ששה חודשים ממועד החלטתה של כבוד סגנית-הנשיא, קרי ביום 8.6.06, ולא קודם לכן.

בנסיבות אלה הגשת התובענה החדשה ביום 15.9.09 נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות ולפיכך, כאמור, דין הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 5000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 יום ישירות לבא-כוח עזבון התובעת.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לאלתר לצדדים בפקס ותוודא טלפונית קבלתה.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: